תופים - אין דרך נכונה

 

מאת אבי חן

מעצב סאונד, מפיק וטכנאי בכיר באולפני "משרום". 

1. סקירה והקדמה - אין דרך נכונה

הקלטת מערכת התופים לשיר שלכם יכולה להיות אחת המשימות המאתגרות בתהליך ההקלטה והחשיבות לתהליך היא מכרעת להפקה. זהו "עמוד השדרה" של השיר שלכם.

אחת הטעויות הנפוצות שנתקלתי בהן, היא הניסיון להקליט את התופים כמו שהם נשמעים "כמו בדיסק" (דיסק הרפרנס שהבאתם מהבית ושבו נמצאים התופים שאתם אוהבים).

אלו הם שני שלבים שונים ונפרדים וצריך להשתמש בדיסק כדי להבין איך להקליט את מה שאתם רוצים. חקרו ובדקו את הדיסקים האהובים עליכם; אפשר למצוא היום כמעט הכל באינטרנט, נסו לחפש עם איזה תופים הקליטו, באיזה חדר (גודל\חומר), באיזה מיקרופונים ופרה-אמפים השתמשו בתהליך וכו'. כל מה שתמצאו תהיה נקודה מעולה להתחיל להתנסות ולחפש ממנה את הסאונד תופים שאתם צריכים.

היו מרוכזים ודעו מראש מה אתם מחפשים להשיג. אל תקחו את כל המיקרופונים ומיקסר מחבר ותתחילו להקליט בחדר שינה. קחו את הזמן לברר עם עצמכם איזה סאונד את מחפשים, ואיך להגיע אליו.

אחרי שכל זה נאמר, אין דרך נכונה, כל מיקרופון, פרה-אמפ, כבל וציוד שתשתמשו בו, ישפיע על התוצאה הסופית בצורה אחרת. ניסיונות יצירתיים הם מפתח לגדולה, אל תפחדו לנסות כל מה שעולה לכם בראש. תנסו, תצליחו.

במאמר זה אציג כמה שיטות פופולריות ומגוון מיקופונים נפוצים לשם השוואה, אך אני ממליץ בחום להשתמש במידע הזה כנקודת התחלה לחקירות ,הקשבות, בדיקות והניסיונות שלכם.

2. הקשיבו לשיר - "מה הייתה כוונת המשורר?"

למרות שאין דרך "נכונה" להקליט תופים, לרוב הסגנונות התגבש כבר סאונד תופים ופיל שייחודים לסגנון. מהתופים השמנים, והנוצצים של היפ-הופ ופופ מודרני, עד התופים המלוכלכים והחותכים של לד זפלין ודומיהם.

כמו שאמרתי בפתיחה, קחו את הזמן לחקור ולברר עוד מידע על הסגנו שאתם מנסים להקליט, הקשיבו לאמנים שונים מאותו ז'אנר שאתם מנסים להקליט ולמדו איך התופים שלהם נשמעים ואיך להגיע לזה. גוגל\יוטיוב\חברים\משפחה\מורים\תלמידים - כל האמצעים כשרים בדרך שלכם לאינפורמציה הרלוונטית. 

3. סדר, רשימות ומתודולוגייה - דעו איפה כל דבר

מכיוון שיש כל כך הרבה אלמנטים תחת ההגדרה של "הקלטת תופים" (לפעמים עד 10 ערוצים ויותר...), יהיה חכם להשיג ולהשתמש בחתיכת ציוד אנלוגי וינטג'י שנמצא בתפוצה רחבה מאוד עד היום, פנקס (דף נייר ישרת את אותה מטרה בצורה דומה). השתמשו בו גם בהקלטות עצמן וגם לפני, 

רשמו הערות לעצמכם וסכמו בקצרה את מה שחקרתם בצורה ברורה ותמציתית. תוך כדי ההקלטה, השתמשו בפנקס כדי לעקוב אחרי נתיבי הסיגנל השונים.

לדוגמא: BD - line1 - N pre 2 - Mixer 5 - Mono in 3

כלומר, המיקרופון של תוף הבס, מחובר בקו מס' 1 במולטי-כבל לפרה-אמפ N לערוץ השני, משם לערוץ 5 במיקסר ולכניסה מס' 3 בכרטיס הקול.

ככה נוכל להישאר בשליטה ובקלות ומהירות לשנות\לתקן\להזיז כל פרמטר שנצטרך. מאות אלפי שעות סטודיו ברחבי העולם בוזבזו על לנסות להבין איזה ערוץ הוא האובר הד הימני ואיזה הוא השמאלי.

מצאו את הדרך הנוחה בשבילכם לרשום, והיצמדו אליה.

הגיעו מוכנים לסשן, עבדו כמו שצריך בחדר-חזרות ובבית ואל תגיעו אם המתופף לא מוכן, (במקרה והוא לא רגיל לעבוד עם מטרונום ביומיום, עדיף ללכת לחדר חזרות ולהתאמן כל הלהקה עם מטרונום). 

האולפן הוא לא המקום להסביר למתופף מה זה קליק ואיזה מעבר אתם רוצים איפה. עיבוד סוגרים לפני ההקלטות ולא תוך כדי.

כוונו את התופים לפני ההקלטה, והקשיבו להם בתוך החדר ולפני תחילת העבודה כדי לוודא שהם נשמעים לרוחכם. אוברטונים מרסנים עם גאפה וMOON-GEL למיניהם, פדאלים חורקים וסטנדים רעשניים צריכים טיפול עם WD-40 או כל שמן סיכוך מתאים אחר. לא לשכוח לחזק ברגים רופפים, להדק סטנדים וקלאמפות. הקשיבו להדהוד של החדר, זהו פרמטר שאי-אפשר לתקן לאחר ההקלטה. החדר מלא החזרים? מכסים קירות\רצפות\חלונות. החדר אטום מדי ונשמע מת? אפילו כמה דיקטים 2X2 מסביב ומתחת למערכת יתנו תוצאה "רטובה יותר".

לא צריך לרדוף אחרי חדרים גדולים עם "סאונד" מדהים. יש מגוון מכשירי ריוורב שיתנו תוצאה מעולה בשימוש נכון ויהיה עדיף להקליט את התופים בחדר יבש (אך עם זאת, לא "מת" לחלוטין, אין צורך לעטוף את המתופף בצמר סלעים), ולהשאיר את בחירת הריוורב של החדר\הפקה לשלב המיקס ולטכנאי\מפיק. 

4. תוף בס - השמנמוך

תוף הבס, או הקיק, משמש כיום, במיוחד במוסיקה מודרנית, כבסיס של חטיבת הקצב (Rythm section) ומסיבה זו יש לו חשיבות מכרעת בסט הכולל וחשוב להשקיע את הזמן כדי לייצר ערוץ קיק מאוזן ורהוט.

יהיה נוח לחשוב על הקיק ולחלק אותו לשני חלקים נפרדים, החלק ה"עליון", שבתחום התדרים של התוף, שבו נמצא את הסאונד של המכה של הפדל על העור הקדמי, והחלק ה"תחתון" שבו נמצא את השומן והבשר של הקיק. ערוץ קיק טוב יהיה כזה שבו שני החלקים יבואו לביטוי מלא בלי להפריע אחד לשני.

אחד המיקרופונים הנפוצים שפגשתי הוא הAKG D-112. זה מיקרופון סולידי, יחסית זול (פחות מ1000 ש"ח) שאפשר בעזרתו לתפוס את התוף בצורה מאוזנת ונקייה.

עוד דרך נפוצה היא להקליט את ערוץ הקיק על שני ערוצים נפרדים, כשבראשון משתמשים במיקרופון דינמי בעל דיאפרגמה רחבה כדוגמת ה-YAMAHA SUB-KICK, ובערוץ השני משתמשים במיקרופון נפרד כדי לקלוט את החלק ה"עליון" של התוף. השיטה הזו תייצר 2 ערוצים ותאפשר יותר גמישות בשלב המיקס.

המיקום הנכון של המיקרופון יכול לעשות את כל ההבדל. קחו את הזמן להתנסות, להזיז מיקרופונים, ו-ל-ה-ק-ש-י-ב-!

לקליטה "בריאה" של החלק התחתון של הערוץ יש למקם את המיקרופון מול התוף, בדרך כלל בערך 5-15 ס"מ מהחור בעור הקדמי, בזווית קטנה מהמרכז.

כדי לקלוט את החלק העליון, נסו דינמי קטן (SHURE SM-57 יעשה את העבודה) ונסו להתחיל למקם ליד הדוושה, בערך 5-10 ס"מ מהמקום שבו הפדל פוגש את העור. אם הפדל רועש וחורק, נסו למקם את המיקרופון בתוך התוף, בערך 10-15 ס"מ מהעור הפנימי, לכיוון מקום המכה. (היזהרו מכבלים סוררים ש"נשענים" על העור וחונקים את ההדהוד של התוף).

התנסו עם זוויות ומרחקים עד ש-אתם- מרוצים.

5. סנר - לב העניין

כשמדברים על הקלטות תופים, הסנר הוא בהחלט אחת מנקודות הפוקוס והשיפוט העיקריות. חותך, קופצני ובשרני.

גם זה תוף שהקלטתו מתפרשת על פי רוב לשני ערוצים נפרדים.

בערוץ העליון נקבל את ה"בשר" של הסנר ואת האוברטונים, ובערוץ התחתון נקבל את הסאונד של רשת התוף וה"חיתוך" של הסנר.

הערוץ העליון בד"כ מוקלט עם מיקרופון דינמי (SM-57 למשל) ממרחק של 5-20 ס"מ. צריך להקשיב ולאזן בערוץ זה בין ה"בשר" של התוף (בערך באמצע העור של התוף)

לבין האוברטונים (בד"כ נמצאים ליד הטבעת המתכתית של התוף).

התנסו עם מיקרופונים שונים ועם זוויות ההצבה והיזהרו מזליגות.

6. היי-האט - עוקף מלמעלה

 ההיי-האט עושה לגרוב מלמעלה, מה שהקיק עושה מלמטה. ביחד הם מהווים חלק חשוב ומרכזי בגרוב והאווירה הכללית. 

הקלטת ערוץ היי-האט טוב היא ניסיון לאזן בין מכת המקל על המצילה לסאונד המתכתי של שתי המצילות שמתחככות אחת בשנייה.

נסו למקם מיקרופון כיווני מאוד במקום שייפנה החוצה מהמערכת כדי להמנע מזליגות מיותרות. לא לשכוח לחתוך תדרים נמוכים...

7. טם-טמים - גבוהים ונמוכים

שום דבר לא משתווה למעבר טם-טמים אימתני ושמן. האיזון פה צריך להיות משולש, בצד ה"נמוך" של הספקטרום יש את ה"בשר" של התוף (יופיע ליד אמצע העור של הטם-טם, מקמו את המיקרופון בזווית כדי להמנע מפופים ובומים למיניהם בתדרים הנמוכים),

אחריו יש את האוברטונים אשר יופיעו ליד הטבעת המתכתית של התוף ולבסוף, יש את הצליל של המקל על העור של התוף (שיופיע במפתיע, ליד איפה שהמקל פוגש את התוף...).

8. אוברהדים\מיקרופון חדר - התמונה הגדולה 

אוברהדים הוא כינוי לזוג מיקרופונים (או פחות\יותר אם כי לרוב שניים), אשר יושבים מעל הסט (שוב פעם, לרוב...) ותפקידם לקלוט את המצילות בנוסף לכל הסט.  

לאורך השנים היו מאות שיטות שונות, מי מהן משונות יותר ומי פחות, להקלטת המצילות (ואיתם את כל הסט...) בדקו וחקרו על סאונד שאתם מחפשים ונסו להבין איך הוא הוקלט, זאת תהיה נקודת פתיחה מעולה להקלטת האוברהדים שלכם.

כשאתם באים להקליט אוברהדים חשוב לזכור כמה דברים:

א. אלו המיקרופונים שאמורים לתפוס קודם כל את המצילות בנוסף להדהוד הטבעי של חדר ההקלטות שלכם. 

ב. אם אתם משתמשים בזוג מיקרופונים, הם ישפיעו מאוד על התמונה הסטריאופונית הכוללת ויש לשים את הערוצים האחרים בפנורמה בהתאם אליהם.

ג. השתמשו בזוג מיקרופונים זהים ומקמו אותם לפני או מאחורי הסט לפי טעמכם.

ד. אוברהדים קרובים לסט ייצרו תוצאה רוויה בסאונד מצילות ופחות סאונד של ה"חדר".

ה. אוברהדים רחוקים מהסט ייצרו ערוץ שופע בהדהוד הטבעי של החדר בנוסף להרבה זליגות סט.

שתי השיטות הנ"ל שימושיות מאוד וכל אחת תניב תוצאה שונה ותהיה שמישה בז'אנר אחר.

עכשיו כל מה שנשאר הוא לקבוע הקלטה ולהוציא כמה ערוצים טובים.... בהצלחה!